החלטה בתיק ב"ש 3705/07

1.       בקשת המדינה להאריך מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המתנהלים נגדם, על פי כתב אישום שהוגש בתיק פ' 4052/07.

2.       כתב האישום שהוגש נגד המשיבים מפרט שרשרת של אירועים, ומייחס למשיבים שורה של עבירות (שבע במספר), הקשורות בעניין אחד. בתמצית הדברים, המשיבים חשדו במתלונן כי הוא גונב מבתים ומהמסגד בישוב עראבה, ועל כן החליטו לחקור אותו ולסחוט ממנו הודייה המאמתת את חשדותיהם.

          בשלב הראשון אסף המשיב מס' 1 את המתלונן במכוניתו, ולאחר מכן אסף את המשיב מס' 2, והשניים הביאו את המתלונן למקום פלוני ליד הישוב אבטליון, שם הפשיטו אותו, קשרו אותו והכו אותו בקרשים שהביאו עמם, במטרה לסחוט ממנו הודייה. כמו כן איימו המשיבים 1 ו- 2, כי יחשמלו את המתלונן באמצעות כבלי חשמל שהביאו עמם במכונית.

          לאחר דברים אלה הכניסו המשיבים 1 ו- 2 את המתלונן למכונית, ונסעו בחזרה לישוב עראבה, שם אספו את המשיב מס' 3 (שלדבריו, כאשר עלה למכונית ראה שהמתלונן ערום בחלקו התחתון של הגוף). עתה הובילו המשיבים את המתלונן למקום מרוחק אחר, בשדות הישוב דיר חנא, שם הייתה מצויה סוכה, ושוב תקפו אותו והכו אותו. המשיבים אף תלו לולאת חבל על אחת מקורות הסוכה וכרכו את הלולאה על צווארו של המתלונן, כאילו הם עומדים לתלות אותו. נטען כי המשיב מס' 1 בעט בכסא עליו עמד המתלונן, והמתלונן נותר תלוי מספר דקות באוויר עד שהתעלף. בשלב זה הורידו המשיבים את המתלונן מחבל התליה, והמשיב מס' 2 הזעיק את המשטרה.

3.       בעיקרם של דברים, אין מחלוקת בין באי כוח הצדדים, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת הכאת המתלונן הן באירוע הראשון והן באירוע השני, לרבות ניסיונם של שלושת המשיבים להפחיד את המתלונן על ידי האיום כי יתלו אותו בחבל.

          בחנתי את תיק החקירה, ואכן נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת הכאתו של המתלונן בחלקו הראשון של האירוע ולהוכחת הכאתו וניסיון תלייתו בחלקו השני של האירוע.

          אציין, כי המשיב מס' 1 הכחיש כי השתתף בניסיון תלייתו של המתלונן, והגם שדבריו נתמכים בהודעתו של המשיב מס' 3, הרי המתלונן והמשיב מס' 2 מוסרים בהודעותיהם, כי המשיב מס' 1 השתתף בניסיון התליה, והמשיב מס' 2 מוסר, כי היה זה המשיב מס' 1 שבעט בכסא עליו עמד המתלונן כאשר לולאת החבל הייתה כרוכה על צווארו. להתרשמותי, הכחשתו של המשיב מס' 1 את השתתפותו בנסיון לתלות את המתלונן היא ניסיון לשבש את החקירה ולהרחיק את עצמו מהחלק היותר חמור בשרשרת האירועים שאירעו באותו יום.

          מכל מקום וכאמור, הנני סבור, כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת הכאתו של המתלונן הן בשלב הראשון והן בשלב השני, לרבות הניסיון לתלות את המתלונן על חבל.

4.       מעשיהם של המשיבים הם מעשי אלימות אכזריים וחמורים, שיכולים היו להביא לפגיעה קשה בגופו של המתלונן, ואפשר אף למותו. מקובלת עלי עמדת הסנגורים, כי למשיבים לא הייתה כוונה לגרום למותו של המתלונן או לפגוע בו פגיעה קשה, וכל שרצו היה לאיים עליו כדי שיודה בכך שביצע גניבות מבתים בישוב, ואולם, אין באלה כדי להפחית מחומרת המעשים ומהתוצאה שיכולים היו לגרום לה.

          אוסיף, כי אין אני נזקק לחזקת המסוכנות הסטטוטורית, שכן מעשי המשיבים מעידים על מסוכנותם, ודי בכך כדי להקים את עילת המעצר הדרושה לבקשת המבקשת לעצרם עד לתום ההליכים.

5.       גם כאשר מצויות בידי התביעה ראיות לכאורה וגם כאשר קיימת עילת מעצר, אין בית המשפט פטור מלבחון את האפשרות שהמשיבים ישוחררו לחלופת מעצר.

          לשלושת המשיבים אין הרשעות פליליות קודמות, ולזכותם יש לזקוף את העובדה, שהיה זה המשיב מס' 2 שהתקשר למשטרה, לאחר שנכשל ניסיונם של המשיבים לסחוט הודייה מאת המתלונן. כשם שמייחסים לשלושת המשיבים ביצוע בצוותא של תליית המתלונן על החבל, כך יש לייחס להם ביצוע בצוותא של הזעקת המשטרה.

          להתרשמותי, המשיבים אכן ביקשו להכות את המתלונן ולהפעיל עליו אמצעי הפחדה ואיום, כדי שיודה בגניבות מבתים בישוב, אך לא התכוונו להטיל בו מום או לגרום למותו, והאיומים לחשמלו (בחלקו הראשון של האירוע) או לתלות אותו (בחלקו השני של האירוע), היו חלק ממסע הפחדה שניהלו נגדו במטרה לסחוט ממנו הודייה. דברים אלה, מקהים במידת מה את מסוכנותם של המשיבים, והעובדה כי הם היו אלה שהזעיקו את המשטרה, היא שמביאה אותי לשקול באופן חיובי שחרורם לחלופת מעצר. בנסיבות העניין, ולמרות חומרתם הלכאורית של המעשים, הרי שהתרשמתי, כי ניתן יהיה להשיג את מטרות המעצר בחלופה ראויה, שתפגע בצורה פחותה יותר בחירותם של המשיבים.

          אציין, כי הדמות הדומיננטית בכל הפרשה היה המשיב מס' 1, שהיה אף זה שלכאורה בעט בכסא עליו עמד המתלונן כאשר לולאת החבל הייתה כרוכה על צווארו. המשיב מס' 1 אף עשה ניסיון לשבש את החקירה ולהמציא טענת אליבי כוזבת, והוא אף המבוגר ביותר מבין שלושת המשיבים (בן כ- 21 שנים). שקלתי איפוא האם יש מקום להפריד בין שלושת המשיבים, במובן זה שדינו של המשיב מס' 1 יהיה שונה מדינם של המשיבים 2 ו- 3, אך החלטתי שלא לעשות כן.

6.       על כך, קודם שתנתן החלטה סופית בעניינם של המשיבים, ולצורך בחינת חלופות המעצר המוצעות על ידם, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני מורה לשירות המבחן להכין תסקירי מעצר ביחס לכל אחד מהם.

(ב)      בתסקירי המעצר שיוגשו, מתבקש שירות המבחן לבחון את אפשרות הפיקוח האלקטרוני על כל אחד מהמשיבים.

(ג)      ב"כ המשיבים יעבירו בהקדם לב"כ המבקשת תצהירים מאת המפקחים המוצעים לפקח על המשיבים בתקופת חלופת המעצר, וכן יערכו לאפשרות, ששחרורם של המשיבים יותנה בהפקדת הסך 10,000 ש"ח במזומן בקופת בית המשפט, לכל אחד מהמשיבים, וזאת בנוסף לתנאים אחרים שייקבעו, אם אחליט לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר.

(ד)      נקבע להמשך ליום 18.10.2007 בשעה 13:00.